שגיא מגיע אלי פעמיים בשבוע עם אימו, הם באים ברכבת מחיפה. שגיא הוא ילד עם אוטיזם והוא בן 9. אימו שמסורה לו מאד מנסה לעזור לו ולהביאו לרמה כל שהיא של שיחה או יכולת מילוליות שבה יבטא אפילו במילה או שתיים מה שהוא רוצה וצריך. בתחילת דרכינו שגיא התקשה מאד לדבר, אך עם הזמן (כשלושה חודשים כבר) רכש אוצר מילים של כמאה חמישים מילים וכעת אנו כבר עובדים על תכניות שפה ותקשורת מתקדמות יותר: אבחנה בין רגשות שונים על פי הבעות פנים או אבחנה בין צורות (משולש, עיגול ומרובע) וגם רצפים בזמן ועוד.
אני מחכה לשגיא בסוג של חרדת קודש, יש פלאים בעבודה עם ילדים, ובעיקר אלו המתקשים ביותר כמו שגיא, שכל התקדמות שלו היא אוצר.
לפני יומיים כששגיא הגיע ופתחתי את השער הוא חייך אלי בעיניים מאירות והישיר אלי מבט. זו היתה הפעם הראשונה שהגיב אלי באופן חיובי מפורש והוא גם נכנס והתישב על הכסא מראה לי שהוא מוכן ללימוד ועשייה משותפת. במהלך השיעור אימו נכנסה רגע לשירותים ושגיא לא ענה לשאלה שלי. במקום לענות הוא הרכין את ראשו והניח אותו על ברכי מביט בי, אז ליטפתי את ראשו ואמרתי לו שזה מאד נעים לי שהוא מבקש ליטוף והוא אמר "ליטוף". כשאימו יצאה הוא התיישר וענה לשאלה המקורית ששאלתי.
שגיא מתקדם יפה כל כך, גם ברכישת שפה וגם בתקשורת.
אני גאה בו.
*מוקדש באהבה לכל ילדי הקשת והוריהם.
