סיוון הגיעה אלי כי אינה מצליחה לקלוט אותיות וצלילים. כבר בגיל 6 יש לה התנגדות ללמוד והיא מראה זאת בדרכים שונות- אינה מתיישבת ליד השולחן, או מתנגדת לשחק, אינה מביטה בעיני המורה , אינה עונה לשאלות.
בפעם הראשונה שבאה אלי ראיתי שיש בידיה שקית עם צבעים. ושיחקנו מעט, וחוויתי בשיעור את ההתנגדויות של סיוון והפחד שלה מלהכשל.
בפעם השניה בין המשחקים שפיזרתי על השולחן הנחתי גם צבעים ומחברת אומנות מהודרת. הצגתי בפני סיוון את המשחקים ולגבי הצבעים הדגשתי שהם מיוחדים ויוצרו במיוחד עבור אמנים והסברתי לה מה מיוחד בהם, כך גם עם המחברת.
אפשר היה לראות את האור נדלק בעיניה. והיא בחרה לפעילות הראשונה שלנו לצייר. סיפרתי לה שאני גם מורה לציור, במהלך הזמן שהיא ציירה היא הסכימה לקבל את ההדרכה שלי ואת מה שהצעתי לה להוסיף לציור. ציירנו את הסתיו, אני על דף והיא במחברת. אחר כך ציירנו את האות א שהיא כמו אדם העומד על האדמה ואת הצליל של הקמץ מתחתיו (הצליל A). בזמן הציור חשתי את השקט הפנימי אצל סיוון, התנועתיות שלה פסקה, היא התרכזה בציור, בצבעים, בכיוון מריחת הצבע ובמימוש הרצון שלה על הדף.
אחר כך הוצאתי ספר וביקשתי שנקרא יחד סיפור באורך עמוד עם הצליל A בלבד.
סיוון התחילה לקרוא ולאחר שהגיעה לשורה השלישית החמאתי לה שהיא קוראת יפה. היא הרימה את ראשה נעצה בי מבט רך שאומר- ״הצלחתי, אני בהלם מעצמי״
ואני עניתי לה במבט שאומר ״ אני כאן בשבילך למה שתרצי״ ואמרתי במילים: את מצליחה.
היתה שם אהבה ומילוי צורך והכרה והענקת מרחב לרגש.
לפני שסיוון הלכה היא שאלה ״באיזה יום ניפגש בשבוע הבא?״
חייכתי. גם כעת אני מחייכת.
הנה הציורים של סיוון. ציורי הלב.
