יש את הרגעים האלה שכשהם מתאפשרים אני מתמלאת בחום פנימי ואסירות תודה. ניר מגיע אלי כבר שלושה חודשים לשפר את קריאתו. ניר לא מחייך, הוא עצור וכאשר חש שאינו מצליח במשימה או משחק הוא מתכווץ פנימית, ואני מרגישה זאת. כל נסיון שלי להתקרב באמצעות שיחה נדחו על ידי ניר על הסף. הוא מצטיין בתשובות קצרות וסגורות לכל שאלה ששאלתי ☺️
לפני שבוע אימו סיפרה לי שהוא הולך גם לטיפול רגשי, וביקשתי את רשותה להביא משהו אחר, מעט יותר מהעולם הרגשי כדי ליצור קירבה בינינו. היא הסכימה והיום שיחקנו ב״משימות מהלב״. במשחק בו מקבלים מידי פעם כרטיסים ועליהם משימות הקשורות ברגש. ניר היה אדיש בתחילה אבל אז הוא הרים את הכרטיס שבו כתוב-
מפחיד אותי ש…
כשאני מפחד הדברים שעוזרים לי הם…
והוא ענה שהוא מפחד להיות לבד, כי אולי לא יסתדר ואם יהיה רעב יפחד להכין לבד אוכל כי אולי יפצע. אח״כ קיבל שאלות נוספות ודיבר על חששות, רצונות, כאבים, שמחות.
שתקתי והקשבתי והמשכנו לשחק.
ותוך כדי משחק אמרתי- אתה יודע, אני מפחדת לא להצליח. אם נדמה לי שלא אצליח ואולי אהיה עצובה אז לפעמים אני נמנעת מלשחק. אבל מה שעוזר לי זה שבאמת קרה לי שחשבתי שלא הצלחתי וזה לא כל כך כאב כמו שדמיינתי וגם, ניסיתי שוב ואז כן הצלחתי.
ניר הרים את ראשו והביט בעיני, אפשר היה לחוש בשקט את אסירות התודה שלו. הפרשנות שלי למבטו היתה שהוקל לו שמותר לפחד, מותר לדבר על הפחד ולתת לו מקום וזה לא נורא להרגיש לרגע רע. כי תמיד יש רגע חדש שבו אנסה שוב ואוכל להצליח. כי מה שנדמה לי כרע לא חייב שיחווה כרע.
יש בזה רק טוב.
למידה היא רצון של הילד לקבל ממני משהו, לסמוך עלי, לאהוב. לפעמים זה קורה בשיעור הראשון ולפעמים לוקח יותר זמן. למידה נשענת על אהבה ולזה אני מוכנה לחכות, כשאהבה מבשילה למידה תתרחש כתופעת לוואי.
אהבה היא משימה מהלב, בשלווה, בטבעיות היא כאן.
